אף שזהו סרטו הראשון של שנקר באורך מלא, הוא הצליח ללהק שורה ארוכה של שחקניות מכובדות – קרן מור, חנה לסלאו, אניה בוקשטיין, ליא קניג ורזיה ישראלי. “כשאמרתי למפיק שלי שאלו השחקניות שאני רוצה, הוא צעק עליי שירדתי מהפסים. ‘להביא חמש דיוות כאלה לסט אחד? אין שום סיכוי שאתה תעמוד בזה'”, מספר שנקר למדור “הערות הבמאי”. לשמחתו, ברגע שהצילומים החלו כל הפחדים התפוגגו, גם אם לא הכול עבר חלק. “תנסו אתם לביים את חנה לסלאו כשהיא אמורה לשחק על הברכיים והמפיקה שכחה להביא ברכיות ליום הצילום, או את קרן מור קופאת למוות בגלל שלגנרטור נגמר הדלק”, הוא אומר.
שנקר מספר שמאז שהסרט יצא לאקרנים, שואלים אותו איך מלכתחילה הצליח לגייס את השחקניות האלה. התשובה שלו פשוטה: “תכתבו לשחקנים תפקידים שונים ומאתגרים, מדליקים ויוצאי דופן, והם יבואו לשחק בסרט שלכם בלי קשר לתקציב”.
אבל העבודה הקשה החלה דווקא אחרי הצילומים, בתהליך הפוסט-פרודקשן. “כיוון שהתפאורה שלנו הייתה עשויה משאריות של הסדרה ‘זגורי אימפריה’ ותקציב הארט היה נמוך באופן מגוחך, במקרה הטוב הסרט נראה זוועה”. ביחד עם שותפו יוסי מאירי ועוד צוות צעיר שעבד כמעט בהתנדבות, הם ערכו וצבעו את הסרט מחדש במשך למעלה משנה.
עוד דבר ייחודי לסרט, הוא הפסקול שלו. “מאז שהיינו סטודנטים צעירים לקולנוע חלמנו שבסרט שלנו תנגן תזמורת גדולה כמו בהוליווד, אבל איך עושים את זה ללא תקציב”? גם פה שנקר הצליח בזכות התסריט המקורי שלו. הוא גייס את המלחין טל ירדני כדי שיכתוב את המוזיקה ובנוסף הצליח לשכנע את אורית פוגל, מנכ”לית סימפונט רעננה, לגייס את חברי התזמורת שלה לנגן את המוזיקה שנכתבה בהתנדבות.
לעוד סיפורים מאחורי הקלעים של “המועדון לספרות יפה של גברת ינקלובה”, לחצו כאן כדי לצפות בווידאו ולקרוא את המאמר המלא בYnet.