הסודות של שייקה אופיר

בסרט התיעודי “החיים הנסתרים של שייקה אופיר”, היוצר ארי דוידוביץ’ מספר מה גילה על אחד הקומיקאים הגדולים בתולדות ישראל

את הסרט, שהשתתף בתחרות בפסטיבל דוקאביב האחרון, יצר ארי דוידוביץ’, מי שכבר עשה בעברו שני סרטים על אייקונים תרבותיים: “מחכים לגודיק” (2007) על האמרגן המיתולוגי גיורא גודיק, ו”תרצה אתר: ציפור בחדר” (2015) על המשוררת, שהלכה לעולמה בגיל 36.

הסרט על שייקה אופיר, שישודר בהמשך כסדרה ב־yes דוקו, מספר את סיפורו של הקומיקאי דרך הנשים בחייו: בתו הבכורה, עתליה אופיר, שנפרדה מאביה בניו יורק כשהיתה בת 7; אשתו הראשונה, אוהלה הלוי ז”ל, שהסרט מביא הקלטות נדירות מיומן קולי שלה; אשתו השנייה לידיה, שהלכה  לעולמה לפני כשנה; ובתו (מלידיה), השחקנית קארין אופיר.

דוידוביץ’ מספר כי עבד על הסרט במשך שלוש שנים. “שייקה היה חלק מפס הקול של ילדותי, ולא רק מפס הקול, גם מהוויזואליה של ילדותי”, הוא מספר. “כילד נחשפתי לסרטים שלו והבנתי שיש פה כישרון גדול. כשהחלטתי לצאת לדרך עם הסרט – הייתי מוטרד איך אספר סיפור של אדם שהפך לאייקון? מה אני יכול לחדש? התחלנו בתחקיר די מעמיק שנמשך שנה והתחלנו לקלף. אומרים שהוא היה בעל אלף פרצופים, וכל הפרצופים האלה היו בעצם מסכות שהוא עטה על עצמו. אני רציתי להזיז את המסכות האלה מעל פניו ולראות מי היה האיש”. 

אחד הנושאים המרכזיים בסרט הוא הסיפור של המשפחה הראשונה שלו, שלא רבים הכירו.

“ידעו שהוא היה גרוש ושהיו לו ילדים נוספים (עתליה ואלעד, שהלך לעולמו לפני כמה שנים – מ”כ) אבל לא הכירו את האנשים האלה ואת הסיפור שלהם. היום, כשאדם רוצה להצליח בשואוביזנס, הוא חייב לחשוף את הקישקעס שלו קצת, אבל באותה תקופה זה לא היה מחויב המציאות. מדי פעם היו כותבים דברים במדורי הרכילות, אבל האיש היה יכול להופיע בפריים טיים של אז, מאה אחוז רייטינג, מבלי לחשוף את הסיפור האישי שלו”. 

המרואיינים בסרט שיתפו פעולה בקלות? 

“כן. זה היה מפתיע. למשל, בתו הבכורה עתליה. לקחתי צוות צילום ונסעתי לאמריקה לצלם אותה, מבלי שפגשתי אותה לפני, והופתעתי מההתמסרות המלאה שלה. אולי באיזשהו מקום היא חיכתה שיבוא מישהו ויבקש לשמוע את הסיפור הזה, כדי להשתחרר ממנו.  לידיה וקארין ידעו כמובן על סיפורה של המשפחה הראשונה אבל הן לא היו בקשר משמעותי איתה לאורך השנים. אני מאמין שהסרט חיזק את הקשר בין שתי המשפחות”. 

לידיה לא זכתה לצפות בסרט.

“נכון. היא הלכה לעולמה לפני שנה. גם אח של שייקה, שמעון גולדשטיין, שראיינו לסרט לפני שנתיים, נפטר ביום של פרמיירת הסרט. לידיה היתה האישה שהחזיקה את האבוקה לזכרו של שייקה במשך 30 שנה. היא עשתה את זה בקנאות, במסירות ובטוטאליות. הסרט מוקדש לה. אני עצוב שהיא לא זכתה לראות את הסרט כי אני חושב שהיא היתה רווה נחת ממנו”. 

אח של קארין לא מופיע בסרט.

“אלכסנדר, המכונה גיגי, לא רצה להתראיין. בסוף כל הקרנה שואלים מה איתו. הסיפור מאחורי זה פשוט: יש אנשים שמעדיפים לא להיות בקדמת המצלמה והוא אדם כזה. רוצה לשמור על פרטיותו. כמובן שכיבדתי את זה”. 

מה גילית על שייקה אופיר שלא ידעת?

“בנקודות מסוימות שייקה לא הצליח להיות אבא טוב, בעיקר במשפחה הראשונה. הוא לא כל כך הצליח להכיל את השינוי ושני הילדים הראשונים שלו נפגעו מהדבר הזה, כפי שמעידה בסרט עתליה. היה לי קשה לראות את זה אבל יחד עם זאת הבנתי שיש צירוף של נסיבות שהיו גדולות ממנו. הוא לא היה אדם רע, אבל לפרק משפחה באותם ימים היה דבר שונה לגמרי מהיום. אני שמח שהמשפחה השנייה היתה סוג של תיקון בשבילו כי הוא הצליח להיות אבא נהדר ובעל מצוין”.

כתבה: מאיה כהן

לקריאת הכתבה באתר ישראל היום לחץ/י כאן